מדוע אנחנו מוצאים את עצמנו, דווקא עם האנשים הקרובים לנו ביותר, מתנהגים באופן שאינו דומה לנו? כועסים בעוצמה שמפתיעה אותנו, חשים אשמה בלתי מוסברת, או ממלאים תפקיד שמעולם לא בחרנו? שני מושגים פסיכואנליטיים — השלכה והזדהות השלכתית — מציעים מפתח להבנת התעלומה הזו, והם מהכלים החשובים ביותר בארגז הכלים של המטפל הזוגי והמשפחתי.
השלכה: לראות באחר את מה שאיננו יכולים לשאת בעצמנו
השלכה (Projection) היא מנגנון הגנה שבו אנו מייחסים לאחר רגשות, דחפים או תכונות שאיננו מסוגלים להכיר בהם בעצמנו. האדם הכועס שבטוח שכולם כועסים עליו; הקנאית שחושדת בבן זוגה; המבקר שרואה בכל אחד סביבו ביקורתיות. ההשלכה מקילה על הנפש — הרע נמצא בחוץ, לא בפנים — אך גובה מחיר יקר: אנחנו פוגשים את העולם דרך מסך של עצמנו, ולא את האנשים האמיתיים שמולנו.
הזדהות השלכתית: כשההשלכה הופכת למציאות
מלאני קליין טבעה את המושג הזדהות השלכתית (Projective Identification), ווילפרד ביון ותומאס אוגדן הרחיבוהו לתהליך בין-אישי של ממש. כאן קורה דבר עמוק יותר: איננו רק רואים באחר את החלק המושלך — אנחנו מפעילים עליו לחץ בין-אישי, עדין ולא-מודע, עד שהוא מתחיל להרגיש ולהתנהג בהתאם. האישה שמשליכה על בעלה את הנוקשות שאינה מכירה בעצמה — מתנהלת מולו באופן שמזמין ממנו נוקשות; והוא, בלי להבין למה, נעשה נוקשה באמת. ההשלכה התגשמה.
"בהזדהות השלכתית, האחר אינו רק מסך להשלכה — הוא מגויס לשחק את התפקיד."
— על פי התפיסה ההתייחסותית של המושג, בעקבות קליין, ביון ואוגדן
איך זה נראה בזוגיות ובמשפחה?
- בן זוג "האחראי והשקול" ובת זוג "הרגשנית והכאוטית" — חלוקת עבודה נפשית שבה כל אחד נושא עבור השני את מה שהאחר ניתק מעצמו
- הורה שרואה בילדו את "הילד הרע" שהוא עצמו היה — ובלי משים מגיב אליו באופן שמייצר בדיוק את ההתנהגות הזו
- ילד אחד במשפחה שהופך ל"נושא" של כל הכעס המשפחתי, בעוד אחיו "המושלם" נושא את כל הטוב — פיצול שמעוות את שניהם
- מטפל שמוצא עצמו מוצף ברגש עז — שעשוי להיות בדיוק הרגש שהמטופל אינו יכול לשאת
מהכחשה להחזרה — העבודה הטיפולית
העבודה הטיפולית עם השלכות היא בעצם תהליך של "החזרת החלקים הביתה". בטיפול זוגי, המטפל עוזר לבני הזוג לזהות את חלוקת העבודה הנפשית ביניהם ולשאול: אילו חלקים שלי הפקדתי אצלך? אילו חלקים שלך אני נושא? ככל שכל אחד מחזיר לעצמו את המורכבות שלו — הכעס וגם הרוך, החוזק וגם הפגיעות — בן הזוג משתחרר מהתפקיד שנכפה עליו, והקשר נעשה מפגש בין שני אנשים שלמים ולא בין שתי דמויות בתסריט ישן.
עבור המטפל, ההזדהות ההשלכתית היא גם כלי אבחוני יקר ערך: הרגשות שמתעוררים בו בחדר — שעמום פתאומי, כעס, חוסר אונים — הם לעיתים המסר הלא-מילולי המדויק ביותר על עולמם הפנימי של המטופלים. היכולת להבחין "מה שלי ומה שלהם" נבנית בהדרכה ובטיפול אישי.
המטפל כמכל
ההבנה שרגשות עוברים בין אנשים ולא רק בתוכם הובילה לאחד המושגים המשפיעים בפסיכותרפיה: הכלה. הרעיון פשוט בניסוחו וקשה ליישום — המטפל מקבל אל תוכו את מה שהמטופל או המשפחה אינם יכולים לשאת, שוהה עם זה, ומחזיר אותו בצורה נסבלת יותר. לא מפורש מיד, לא מוחזר כפי שהתקבל, אלא מעובד.
בעבודה זוגית ומשפחתית ההכלה מורכבת שבעתיים, משום שהמטפל מקבל בו-זמנית תכנים מכמה כיוונים — לעיתים סותרים. הוא עשוי לחוש ייאוש של אחד, זעם של השני ובושה של השלישי, בתוך אותה פגישה. היכולת לא לפרוק את התכנים הללו בחזרה על המשפחה, ולא לקרוס תחתם, היא אחת המיומנויות התובעניות ביותר בעבודה זו — והיא נבנית לאורך שנים של הדרכה.
כיצד מזהים הזדהות השלכתית בזמן אמת
- הרגש שהופיע בי חזק מדי ביחס למה שנאמר בחדר.
- הוא הופיע בפתאומיות, ולא בהדרגה כפי שרגשות שלי בדרך כלל מתפתחים.
- הוא אינו מוכר לי מהחיים שלי מחוץ לחדר.
- אני מוצא את עצמי נדחף לפעולה שאינה אופיינית לי — להציל, לנזוף, לסיים מוקדם.
- הוא נעלם כמעט מיד בתום הפגישה, כאילו לא היה.
כשכמה מהסימנים הללו מופיעים יחד, סביר שהמטפל מחזיק רגש ששייך למערכת ולא לו. זיהוי מוקדם מאפשר להשתמש בו כמידע — ולעיתים אף להחזירו לחדר בעדינות, כשאלה ולא כפרשנות.
לסיכום
השלכה והזדהות השלכתית מזכירות לנו שהנפש אינה מסתיימת בגבולות הגוף — אנחנו חיים אלה בתוך נפשותיהם של אלה. הבנת המנגנונים הללו היא מיומנות ליבה למטפלים בזוגות ובמשפחות. בתוכנית התלת-שנתית לפסיכותרפיה של מכון שילובים, החשיבה הפסיכודינמית וההתייחסותית נלמדת לעומק לצד הגישה המערכתית. המתעניינים מוזמנים לעיין בתוכניות ההכשרה של המכון.
